aluf

היה היה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, סולטן גדול ונערץ, עשיר כקורח, ששלט בנועם ואהבה רבה על מספר שבטים בדואים. כצאצא של הנביא מוחמד, הוא זכה לייחוס רב, אך למרות כל העושר והעוצמה – הוא לא מצא את אושרו בחיים, מכיוון שהאל הטוב לא נתן לו בן. ככל שהזדקן והיטיב לעשות עם בני עמו, רק גבר בו הרצון לבן שימשיך את שמו. מעשיו הטובים לא נעלמו מעיני האל, שלבסוף העניק לו את מבוקשו.

משאלתו של הסולטן התגשמה – נולד לו בן בכור לעת זקנה. מספרים שבכל תולדות דברי הימים של אומות ערב לא נראה תינוק יפה יותר, וכשהיה בן שבועיים ניתן לו שמו – קייס. ככל שגדל, נראה שנגעה בקייס יד האלוהים. אושר נסב על פניו, בעוד יופיו וטוב לבו נודעו למרחקים. חייו היו מושלמים בכל מובן – עד שהוא התאהב בליילה, והיא התאהבה בו.

סיפור האהבה של קייס וליילה הוא אחד המפורסמים והטראגיים בתולדות האנושות כולה, והוא מתגלגל מאז המאה השישית במספר גרסאות שונות ברחבי המזרח, מהודו והמפרץ הפרסי, דרך אזור טורקיה של ימינו ועד המדבריות של צפון אפריקה. לורד ביירון כינה אותו "רומיאו ויוליה של העולם הערבי", ולא במקרה. האהבה של קייס לליילה הייתה כל כך גדולה, עד שניתן לקייס הכינוי "מג'נון", מכיוון שנפשו נטרפה עליו מרוב אהבה. אותה אהבה אובססיבית היא גם זו שגרמה למשפחתה של ליילה לבקש להרחיק אותה מאהובה. אביה של ליילה הכריח אותה להינשא לגבר אחר, והיא מתה שבורת לב. קייס ברח אל המדבר, והמשיך לכתוב לה שירי אהבה עד שמצא את מותו, מוקף בחבורה של חיות בר, שהיוו את הקשר היחיד שלו למציאות. במקור, היה שם איזה משל מוסלמי לדבקות באמונה באללה, אך מהר מאוד הוא הפך לסמל לנאמנות ואהבה אוניברסלית. במשך מאות שנים האגדה עובדה למספר פלטפורמות, כולל לסדרה קומית, שמוצגת ממש ברגע זה בנטפליקס.

נראה שהגרסה המפורסמת ביותר לסיפור האהבה הטרגי הזה הגיע בשנת 1192, אז פרסם המשורר הפרסי נזאמי את הגרסה האולטימטיבית (והחילונית למהדרין) של סיפור האהבה, תחת הכותרת הפשוטה: "ליילה ומג'נון". מאז, לפי חוקרי המזרח, פורסמו לפחות 1,000 תרגומים שונים של הפואמה. אחד מאותם תרגומים, לשפה האנגלית, מצא את דרכו ללונדון, שם בדיוק עבד המוזיקאי הבריטי אריק קלפטון על שירים חדשים. קלפטון קרא את הסיפור בנשימה עצורה. כל הטראומות המודחקות של חייו התפרצו בו, והוא הבין שבדיוק כמו המג'נון בסיפור, גם הוא מקדיש את חייו לכתיבת שירים אובססיבית לאהובה בלתי מושגת שנישאה לגבר אחר.

קלפטון התיישב, וכתב את השיר הכי יפה והכי אישי שהוא כתב עד אותו רגע: "בואי נוציא את המיטב מהמצב הסבוך, לפני שאאבד את השפיות סופית. אנא אל תאמרי שאין לי שום סיכוי, אל תגידי שהאהבה שלי חסרת תוחלת. ליילה, הורדת אותי על הברכיים. ליילה, אני מתחנן יקירתי, בבקשה. ליילה, אנא יקירה, עזרי לי להשקיט את הנפש הטרודה". וכך, מעשיית-עם ערבית מהמאה השישית לספירה הפכה לבסיס של משולש האהבה הגדול ביותר בתולדות הרוקנ'רול.

זה סיפור על חבר בלהקת הביטלס ששכב עם אשתו של אחד החברים האחרים בלהקה. זה סיפור על מוזיקאי ענק עם נפש פצועה ששכב עם אשתו של החבר הכי טוב שלו. זה סיפור על זוגיות שנגמרה בהיריון לא רצוי. זה סיפור על מוות של ילד בן שלוש. זה סיפור על גאולה. אבל קודם כל, זה הסיפור על "ליילה". בואו נתחיל עם הרגע בו היא נולדה.

במשך תשעת חודשי ההיריון שלה, דיאנה בויד בת ה-19 הייתה בטוחה שהיא נושאת בבטנה בן. היא החליטה לקרוא לו מייקל. ב-17 במרץ 1944, נולדה לה דווקא בת. בצל החגיגות של יום פטריק הקדוש, היא החליטה לקרוא לה על שמו של הקדוש הנוצרי – פטרישיה, או בקיצור – פאטי.

פאטי בויד נולדה בטונטון, בירת מחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה, אך כבתו של טייס בחיל האוויר הבריטי המלכותי, שנות ילדותה עברו עליה ברחבי העולם. כפעוטה היא עברה עם משפחתה לסקוטלנד, משם הם עברו לגור באפריקה, ולאחר מכן חזרו לאנגליה – אז גם ההורים שלה התגרשו, ונישאו בשנית. בגיל 18 היא החליטה לעזוב את בית אמה, שם גרה עם חמשת אחיה, ועברה לגור בלונדון. בעיר הגדולה מצאה את עצמה עובדת כחופפת במספרה יוקרתית. אחת הלקוחות במספרה דירבנה אותה להפוך לדוגמנית, וכמו בסיפורי אגדות – זה פשוט קרה.

זמן קצר לאחר שעזבה את בית אמה, פאטי הפכה לאחת מהדוגמניות העסוקות בממלכה. במהירות, הגיעו הצעות עבודה גם מצרפת. היא הופיעה על שערים של מגזינים פופולריים, ומצאה את עצמה גם במדורי האופנה של עיתוני הערב הנחשבים. קראו לה "האישה הכי יפה בלונדון". צלמי אופנה עמדו בתור כדי לעבוד איתה, ודוגמניות אחרות סימנו אותה כהשראה למראה הבריטי העדכני האולטימטיבי: שיער ארוך וחלק, עיניים שובבות וחצאיות קצרצרות.

בשנת 1964, כשהייתה כבר בת 20, פאטי הייתה כוכבת בינלאומית, וזכתה לקמפיינים נחשקים. באחד מאותם קמפיינים עבדה עם הבמאי היהודי דיק לסטר על סרטון פרסומת. לסטר, כמו כל גבר שיפגוש באותם ימים את פאטי, התאהב בה – והציע לה להצטרף לפרויקט חדש עליו החל לעבוד. סרט עלילתי עם ארבעת חברי הביטלס. בויד זרמה. באותו שלב עוד לא היה לסרט שם, אבל לימים קראו לו "לילה של יום מפרך".

ב-2 במרץ 1964 בויד הגיעה לתחנת הרכבת בפדינגטון, והתיישבה בתוך קרון הרכבת שהיווה את סט הצילומים. בסרט ניתן לראות אותה יושבת בתא לבושה כנערת בית ספר, כשלצדה פול מקרטני, אז היא גם אומרת את המילה היחידה שניתן לה בתסריט: "אסירים". אלא שעם כל הכבוד לבכורה הקולנועית של פאטי, הסיפור של אותו יום הגיע דווקא בזמן שהמצלמות לא צילמו: ג'ורג' האריסון, "הביטל הביישן" שהלך לעולמו השבוע לפני 20 שנה, התאהב בפאטי ממבט ראשון.

בזמן ארוחת הצהריים (שהתנהלה גם היא בתוך אחד מקרונות הרכבת), ג'ורג' התיישב ליד פאטי, והציע לה נישואין. היא צחקה. אחרי שהקרח נשבר, ג'ורג' הזמין אותה לדייט. להפתעתו הרבה, היא סירבה, מנאמנות לצלם אופנה עמו יצאה באותו זמן. כשסיפרה לחברותיה שסירבה לדייט עם אחד מחברי הביטלס, הן שכנעו אותה לזרוק את החבר ולהסכים להצעת החיזור של האריסון. היא שמעה בעצתן. בתוך חודש הם הפכו לזוג המפורסם ביותר באנגליה, וצלמי פפראצי רדפו אחריהם בכל פעם שניסו לצאת לדייט. בתוך פחות משנתיים הם התחתנו בטקס צנוע. פול מקרטני היה השושבין של ג'ורג'. רינגו וג'ון לא נכחו בטקס.

במסיבת עיתונאים שערכו יום אחרי, הסביר האריסון שהם בחרו לערוך חתונה מצומצמת מחשש שהטקס יהפוך לקרקס תקשורתי. בויד, שסיפרה לימים שהדחיקה את מסיבת העיתונאים, נשאלה על ידי אחד מהעיתונאים החצופים כמה ילדים הם מתכננים להביא לעולם. פאטי, בת למשפחה מרובת ילדים, אמרה שהיא חושבת שהם יעשו שלושה ילדים. בדיעבד אנחנו יודעים שהיא טעתה. פאטי מעולם לא הרתה. בריאיון לדיילי מייל ב-2019 סיפרה שתמיד הייתה לה פנטזיה להיות אמא. "ברגע שהבנתי שהדבר הנפלא הזה לא הולך לקרות לי, זו הייתה גלולה מרה שקשה לבלוע", סיפרה בכנות.

מעטים בעולם יכולים להגיד שהם היוו מוזה לשיר של הביטלס. פאטי בויד הייתה ההשראה ללפחות חמישה שירים כאלה. את "I Need You" ג'ורג' כתב עליה עוד לפני שנישאו

בהמשך גם כתב עליה את "If I Needed Someone"

"Love You To"

ואת "For You Blue".

אלא שהשיא כמובן היה השיר "Something", אחד מהשירים הכי פופולריים בקטלוג של הביטלס. פרנק סינטרה, אחד שמבין דבר או שניים ברומנטיקה, ביצע את השיר באופן קבוע בהופעות, וטען לימים כי זה שיר האהבה הכי יפה שאי פעם נכתב.

אלא שמעבר להשפעה הישירה על השירים של ג'ורג', פאטי השפיעה גם באופן עקיף על הכיוון האמנותי של הלהקה בפיק היצירתי שלה. כל חובב ביטלס ממוצע מכיר את הסיפור על המסע של חברי הלהקה להודו לאחר שנחשפו למדיטציה טרנסנדנטלית. כולם גם מכירים את התוצר של המסע הזה: "האלבום הלבן" המיתולוגי. מאידך, מעטים זוכרים שהראשונה שחשפה את חברי הלהקה למדיטציה ולמהרישי הייתה פאטי בויד. באוגוסט 1967 היא קראה במקרה מודעה בעיתון שהזמינה אנשים שמעוניינים בהדרכה רוחנית למפגש מדיטציה. היא הלכה יחד עם חברה, ובהמשך לקחה איתה את ג'ורג' למפגש נוסף. ההמשך כבר ידוע: חצי שנה אחרי וארבעת חברי הביטלס המריאו ביחד להודו וחזרו עם עשרות שירים חדשים.

אחד מאותם שירים היה "While My Guitar Gently Weeps".

בזמן הקלטת השיר באולפני אבי רואד, ג'ורג' זעם על כך ששאר חברי הלהקה לא לוקחים ברצינות את השיר החדש שלו. בהחלטה קפריזית, הוא החליט לנסוע אל אריק קלפטון, שכבר אז הוכר כ"אלוהי הגיטרה" של לונדון. ג'ורג' הציע לקלפטון להקליט איתו את השיר, והאחרון סירב בתקיפות. "אני לא יכול לעשות את זה", הוא הסביר לג'ורג' בפשטות, "אף אחד לא מנגן בשירים של הביטלס חוץ מהביטלס". לשמחת כולם, קלפטון הסכים לבסוף, והגיע עם ג'ורג' לאולפן, דבר שגרם לשאר חברי הלהקה המסוכסכים לעבוד יחד בצורה נעימה ומקצועית יותר, מכבוד לאורח המכובד שהגיע לאולפן. זה נגמר באחד מהסשנים הכי מושקעים שהם עשו מאז "סרג'נט פפר", שהפך לאחד השירים הכי גדולים שהקליטה הלהקה אי פעם. מסיבות משפטיות, קלפטון לא קיבל קרדיט באלבום הלבן של הביטלס, אך ג'ורג' החזיר לו טובה, כשתרם קטע גיטרה באלבום האחרון של להקת "קרים". בשורת הקרדיטים נכתב כי הקטע בוצע על ידי "המלאך המסתורי".

בשלב הזה, אריק וג'ורג' נהפכו לחברים הכי טובים. חברתו של קלפטון מזה שלוש שנים, הדוגמנית הצרפתייה שרלוט מרטין, הפכה גם היא לבת בית אצל ג'ורג' ופאטי, ושני הזוגות נהגו לנסוע לחופשות ביעדים אקזוטיים בחו"ל, כדי ליהנות ממעט אנונימיות. פאטי הרגישה שקלפטון, כמו גברים רבים לפניו, נמשך אליה – אך לא התרגשה מהפלרטוטים שלו, ובחרה שלא לשתף איתם פעולה.

למרות שידעה שג'ורג' מנהל רומנים מאחורי הגב שלה, פאטי נשארה נאמנה אליו. "חשבתי שככה החיים שלי הולכים להיראות", הסבירה לימים, "ג'ורג' הפך ליותר ויותר רוחני, והיה קשה לתקשר איתו, ועדיין הרגשתי מחויבת אליו. הרגשתי שמותר לו לעשות דברים שלי אסור". אלא שהאהבה של קלפטון הפכה ליותר ויותר אובססיבית, והפלרטוטים הפכו ליותר ויותר תכופים. "מכירים את זה שלמישהו יש את המבט החודר הזה שנמשך קצת יותר מדי זמן? אז ככה זה היה כל הזמן. וכל מבט שלו כלפיי הרגיש יותר ויותר ארוך", כך תיארה זאת בויד בספרה האוטוביוגרפי.

"ידעתי שזה לא בסדר, ג'ורג' היה החבר הכי טוב שלי", סיפר קלפטון עצמו בסרט תיעודי שנעשה עליו ב-2019, "אבל התשוקה שלי אליה הייתה כפייתית. מעולם לא חשקתי ככה באף אחת. למרות שהם היו נשואים, למרות שהיא הייתה לא פנויה – עדיין רציתי אותה. וזה מה שהפחיד אותי כל כך". במקביל לאובססיה שפיתח כלפי אשתו, קלפטון החל לעבוד יחד עם מספר חברים (שיהפכו בעתיד ללהקת "דרק והדומינוס") על תקליט הסולו המשולש של ג'ורג',

"All Things Must Pass".

הביטלס הפכו להיסטוריה. מקרטני ולנון לא עבדו יותר אף פעם, אבל הצמד האריסון-קלפטון הוכיח פוטנציאל לא פחות גדול, עם כוכבית אחת גדולה שאיימה לנפץ את הצמד המוזיקלי הנדיר.

בוקר אחד בסוף 1969, זמן לא רב אחרי שכל העולם שמע את Something, שיר האהבה המופתי שנכתב עליה על ידי בעלה, פתחה פאטי בויד את תא הדואר שלה ומצאה בתוכו מכתב מוזר. "ל' היקרה", נכתב שם, "נראה כאילו עבר נצח מאז שראיתי או דיברתי איתך… רציתי לשאול אותך האם את עדיין אוהבת את בעלך או שמא לקחת לעצמך מאהב אחר. כל השאלות האלה לא במקום, אני יודע, אבל האם יש לך עדיין מקום בלב בשבילי? אם כן, את חייבת ליידע אותי. למעשה, את חייבת להגיד לי מה את מרגישה בכל מקרה. אל תתקשרי, שלחי מכתב, זה הרבה יותר בטוח. בבקשה תעשי את זה, לא משנה מה התשובה. רק ככה אני אוכל להירגע. באהבה גדולה, א'".

קלפטון המשיך לחזר בצורה גלויה אחרי אשתו של החבר הכי טוב שלו, כשברקע הוא בוגד בחברה הרשמית שלו עם צעירה אחרת. כשהאחרונה החליטה לעזוב בזעם בחזרה לפריז, הוא המשיך להתהולל עם נשים, אך לא נראה שזה מסב לו גרם של הנאה. פאטי שמעה את כל הסיפורים האלה ישירות ממנו, אבל לא שפטה אותו. היא הייתה בין היחידות שהבינה את הפסיכולוגיה הסבוכה של קלפטון עם הנשים בחייו. פאטי הפכה לאחת מנשות הסוד הקרובות ביותר שלו, והייתה בין היחידות שהכירה את סיפור חייו העצוב.

בגיל 9, אביו ואמו של אריק קלפטון סיפרו לו את האמת שהסתירו ממנו במשך כל ילדותו: הם לא ההורים שלו, אלא סבא וסבתא שלו. אמו האמיתית שנטשה אותו בלידה עברה לגור בקנדה וכעת היא חוזרת לאנגליה. "היא האמא האמיתית שלך ואתה תלך לחיות איתה", אמרה לו האישה שגידלה אותו כל חייו כאם. כשהגיעו לקבל את פניה של האם בנמל של סאות'האמפטון, הם הופתעו למצוא אותה עם שני ילדים, אחיו למחצה של קלפטון עליהם הוא לא ידע. הילדים שאלו את אמם עם הילד הזה הוא האח שלהם, והיא ענתה להם "לא" מוחלט. בשלב זה היא גם הודיעה לאריק שהיא לא מתכוונת לגדל אותו והוא יחזור לגור עם סבא וסבתא שלו. באותו יום משהו נשבר באריק הקטן, והוא איבד אמון בבני אדם. מוזיקה היוותה עבורו מפלט מהאנושות המייאשת, והבלוז היה הכלי שדרכו הצליח לווסת את הכאב שלו. בהמשך הרואין ואלכוהול יעשו את העבודה לא פחות טוב.

קלפטון לא באמת הצליח להתחבר לנשים בחייו. הוא בטח לא אהב אותן. הוא ידע שמשהו בו שבור. פאטי הייתה האישה הראשונה בחייו שהוא נתן בה אמון, מה שהפך את האהבה האובססיבית שלו כלפיה לאפילו יותר קיצונית. הם נהגו להיפגש מדי פעם, בידיעת ג'ורג', אך מעולם לא חצו גבולות. המפגשים היו אפלטוניים.

באחד מאותם מפגשים, פאטי הגיעה אליו לדירה בלונדון כדי לשמוע שיר חדש שהוא כתב, בטענה שהוא מעוניין בחוות הדעת שלה. מכיוון שהם ממילא היו חברים טובים, פאטי לא חשדה בדבר. אלא שאז הוא השמיע לה בלדה חדשה שהוא כתב בשם "Layla". זה היה אחד השירים הכי טובים שהיא שמעה אי פעם. היא לא הייתה צריכה שהוא יגיד לה שהיא המוזה לשיר. זה היה ברור מהשורה הראשונה שהוא שר עליה ורק עליה…

כאן בגרסה הראשונה.

היא נבהלה. היא פחדה שכל מי שישמע את השיר יבין שהוא מדבר עליה. היא פחדה שג'ורג' יבין. ומצד שני, זאת הייתה הפעם הראשונה בה היא באמת נחשפה למה שמתחולל עמוק בלבו של קלפטון. זו לא הייתה רק משיכה סתמית. פאטי הרגישה שהיא מעולם לא שמעה שיר חשוף ומלא תשוקה יותר. ומדובר במישהי שרק לפני שנה נכתב עליה Something של הביטלס, כן? פאטי החליטה להתמסר לאהבה הזאת. לדבריה, זו הייתה הפעם הראשונה שהם "חצו את הקווים". אריק מספר על אותו לילה שזו הייתה הפעם הראשונה שהם "מימשו את אהבתם". ג'ורג' תיאר את זה כבגידה כפולה. אשתו בגדה בו. חברו הטוב ביותר בגד בו.

באותו הלילה ממש הגיעו פאטי ואריק ביחד למסיבה בלונדון. חברי הרולינג סטונס היו שם, גם פול מקרטני. ג'ורג', שהגיע באיחור, מצא את הזוג ביחד, כשהם נראים קרובים מתמיד. קלפטון, שיכור מאהבה, ניגש לחברו הטוב, ואמר לו בפשטות: "אני מאוהב באשתך". ג'ורג', בהתקף זעם לא אופייני, האשים את אשתו בבגידה והציב בפניה שאלה: "את חוזרת הביתה איתו או איתי". פאטי, מבולבלת לחלוטין, ענתה בתמימות: "ברור שאני חוזרת איתך, אני אשתך".

אריק נותר בודד, וטראומת הנטישה של אמו הדהדה בו. האובססיה שלו לפאטי לא דהתה אחרי שטעם מהפרי האסור, אלא להפך. הוא רצה אותה יותר מתמיד. הוא טס יחד עם חברי להקת "דרק והדומינוס" לארה"ב, כדי להקליט את האלבום היחיד שלהם, שיזכה לשם החמוץ-מתוק: "ליילה ועוד שירי אהבה מפוזרים". אפשר לזהות בשירים, ובעיקר בקול השירה של קלפטון, את הכאב הרב שהוא ספג מהדחייה הסופית מצדה של פאטי. את השיר "Bell Bottom Blues" (או בעברית: הבלוז למכנסי פדלפון) הוא כתב בעקבות אותו לילה בו היא בחרה בג'ורג'.

"אם הייתי צריך לבחור מקום למות, הייתי רוצה שזה יהיה בזרועותייך", שר קלפטון בקול שבור, ואז מגיע לתחינה בפזמון: "את רוצה לראות אותי זוחל על הרצפה אלייך? את רוצה לשמוע אותי מתחנן שתקחי אותי בחזרה? אני אעשה את זה בשמחה".

באחת ההחלטות המוצלחות בהיסטוריה של הרוק, אריק קלפטון צירף להקלטות האלבום במיאמי את דווין אולמן, מהלהקה האמריקנית "האחים אולמן". החבר החדש בלהקה שינה את כל האנרגיה של ההקלטות. אולמן לא אהב את העיבוד הנוגה של ליילה (זה שפאטי בויד שמעה בדירה של קלפטון בלונדון), וכתב עבור השיר את ריף הפתיחה המפורסם שלו. במהרה, הבלדה הכואבת הפכה לשיר רוק בועט, עם דו-קרב מוזיקלי של שניים מהאנשים הכי מוכשרים שאי פעם החזיקו בגיטרה. "דווין היה האח המוזיקלי שאף פעם לא היה לי, ותמיד רציתי שיהיה", כתב עליו קלפטון באוטוביוגרפיה שלו. שנה לאחר שהקליטו יחד את האלבום היחיד שלהם יחד, דווין אולמן התנגש עם האופנוע שלו במשאית. הוא מת בדרכו לבית החולים. אבל זה סיפור אחר שיסופר בהזדמנות אחרת.

אריק קלפטון חזר ללונדון עם התקליט הכפול החדש שהקליט בארה"ב. אחרי התלבטות קצרה, הוא החליט להתקשר לפאטי ולבקש ממנה לשמוע את האלבום. האישה שכבר נכתבו עליה כמה מהשירים הכי יפים בעולם, ישבה מרותקת למעלה משעה והאזינה לאלבום שכמעט כולו נכתב עליה ובהשראתה. היא שמעה את התשוקה דרך הגיטרות, היא שמעה את הכאב דרך המילים, היא שמעה את האמת בקול שלו – אבל זה היה גדול עליה. כשהתקליט השני נגמר, היא הודתה לאריק, איחלה לו בהצלחה, ועזבה את הדירה. הפעם, נראה, היא חוזרת לג'ורג' לתמיד.

הפרידה הסופית מפאטי הייתה הראשונה בסדרת מכות שנפלו עליו. אביו (שהיה בעצם סבו) הלך לעולמו, כך גם קרה לחברו הטוב ג'ימי הנדריקס. אם זה לא מספיק, האלבום החושפני עליו עבד כל כך קשה, פיזית ומנטלית, נכשל מסחרית בצורה טוטאלית. היום "ליילה" נחשב ליצירת מופת על-זמנית, אבל בזמן אמת הוא אפילו לא נכנס למצעד המכירות הבריטי. אריק שקע בדיכאון עמוק והסתגר בביתו. באוטוביוגרפיה שלו הוא סיפר שהוא כעס על ג'ימי הנדריקס שהשאיר אותו לבד. הוא התמכר להרואין, ונעלם מעין הציבור למשך כמעט ארבע שנים. לא הייתה לו שום סיבה לחיות או להיגמל מההתמכרות הקשה שלו, עד שהגיעו חדשות טובות: פאטי וג'ורג' כבר לא.

הרומנים של ג'ורג' הפכו כבר לשגרה, גם פאטי פיתחה רומן קצר עם רוני ווד מ"הרולינג סטונס", ונראה שהזוג יכול היה לחיות בשלום עם זה. אלא שאז הביטל "הרוחני" החליט לנקום באשתו ששכבה עם חברו הטוב בדרך הכי כואבת שיש – ושכב עם החברה הטובה ביותר שלה, מורין סטאר. כן, אשתו של רינגו. "מורין היא האדם האחרון שחשבתי שידקור אותי בגב", תכתוב עליה פאטי באוטוביוגרפיה שלה. בעקבות הרומן של ג'ורג' עם אשתו של רינגו, שני הזוגות התגרשו. רינגו הגיב בצורה כנה: "זה לא באמת היה בגלל הקטע שהיה לה עם ג'ורג', אני לא באמת יכול לכעוס עליה על זה כי אני בגדתי בה המון פעמים".

לאחר הפרידה מג'ורג', הדרך לזוגיות עם אריק הייתה כמעט בלתי נמנעת. אלא שמערכת היחסים לא התחילה מאותו מקום שאריק היה בו כשהוא כתב למענה את "ליילה". הוא היה איש שבור, ומכור במשרה מלאה. למען אהבתה של פאטי, הוא הצליח להיגמל מהרואין, אך החליף את ההתמכרות הקשה בהתמכרות קשה לא פחות לאלכוהול. כשהזוג עבר לגור יחד ב-1974, קלפטון היה שותה שני בקבוקי קוניאק מסוג קורווסיה ביום. הוא היה חוטף התקפי זעם על הבמה, ולא פעם הקיא בזמן הופעות, או פשוט איבד את ההכרה. המצב בבית לא היה טוב יותר, אבל האהבה "המשוגעת" של שניהם החזיקה מעמד, וחמש שנים לאחר מכן הם נישאו בטקס חגיגי. אורח הכבוד, שאף ביצע שיר בחתונה, היה ג'ורג' האריסון.

זה כביכול היה אמור להיות הסוף הטוב של משולש האהבה הזה, שנגמר בפיוס של שני החברים וחתונה של שני הנאהבים האובססיביים. לארסנל הלהיטים הגדולים שנכתבו עליה הוסיפה פאטי את "Wonderful Tonight"

אחד השירים המזוהים ביותר עם קלפטון עד היום. אלא שזה לא מהסיפורים שנגמרים בסיום הוליוודי.

בריאיון בשנת 1999, לרגל פתיחת מכון לגמילה מסמים ואלכוהול, קלפטון סיפר שההתמכרות שלו גרמה לו לנהוג באלימות כלפי פאטי, והוא הודה שהוא התעלל בה ואנס אותה בזמן שהם היו נשואים. ההתעללות לא הייתה רק פיזית. בזמן שפאטי חלמה להיות אמא, וניסתה להיכנס להיריון (כולל ניסיונות כושלים להפריה תוך רחמית), היא נאלצה לגלות שאריק הכניס שתי נשים שונות להיריון. האחת ילדה לו את בתו הבכורה, רות. השניה את בנו – קולין, כשם אחיה של פאטי. אריק הציע לפאטי לגדל את בנו כאילו היה בנה, אך ההצעה הייתה "כמו לחטוף סכין בלב". זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בשנת 1988 הזוג התגרש.

זמן קצר לאחר הפרידה מפאטי, ג'ורג' האריסון הכיר את אוליביה, והשניים התחתנו ב-1978, חודש לאחר שנולד לזוג בנם היחיד, דאהני. שירים רבים נכתבו על אוליביה, אם כי אף אחד מהם לא מפורסם כמו השירים שכתב על פאטי בויד. וזה בסדר. הזוג היה ביחד 27 שנים, עד מותו של האריסון מסרטן לפני 20 שנה, בשנת 2001. אוליביה ארגנה קונצרט לזכר בעלה ברויאל אלברט הול בלונדון, והמפיק המוזיקלי של האירוע היה חברו הטוב, אריק קלפטון.

"כששמעתי שג'ורג' מת פרצתי בבכי", סיפרה בויד באוטוביוגרפיה שלה, "לא יכולתי לדמיין עולם בלי ג'ורג'. כשעזבתי אותו בשביל אריק, הוא אמר לי שאם הדברים לא יסתדרו איתו, אני תמיד אוכל לחזור אליו. זה היה דבר כל כך אוהב להגיד". בספר שלה בויד מספרת על החרטה המאוחרת שהייתה לה כשעזבה את ג'ורג' בשביל אריק. במחשבה לאחור היא הבינה שיותר משאריק אהב אותה, הוא אהב את הרעיון של לנצח בתחרות על לבה מול חברו הטוב.

אחרי מספר ניסיונות כושלים, אריק קלפטון נגמל לבסוף מאלכוהול לאחר הולדת בנו קונור. אריק התחיל את החיים החדשים שלו. קונור היה האדם הראשון בחייו בו הוא בטח. הוא היה התיקון שלו לילדות המעוותת שלו, והוא גידל אותו באהבה גדולה. "אולי זה קשר הדם, אבל משהו בו שינה אותי לחלוטין לנצח", הסביר קלפטון את השינוי החיובי שחל בחייו מאז שהחל לגדל את בנו. כשקונור היה בן 4, אביו לקח אותו לקרקס בניו יורק. למחרת, קונור מעד ונפל מחלון הקומה ה-53 בבית דירות במנהטן.

בביתו של קלפטון הצטברו אלפי מכתבי ניחומים. אחת מהמעטפות בלטה מבין הערימה. היא הייתה צבעונית וילדותית. אריק פתח אותה ולהפתעתו זה היה מכתב מבנו המת, שנשלח כנראה כמה ימים לפני התאונה הטראגית. באותיות אנגליות גדולות, כיאה לכתב של פעוט, נכתב: "אני אוהב אותך, אני רוצה לראות אותך שוב. נשיקה. אהבה. קונור קלפטון". כתשובה למכתב, כתב אריק את השיר "Tears in Heaven"

שם הוא שואל את בנו אם הוא יזהה אותו במידה והוא יראה אותו שוב, בגן עדן…..

אחרי הפרידה מאריק, פאטי המציאה את עצמה מחדש כצלמת. אחרי שנים שעבדה כדוגמנית, הפעם היא החלה להתמקצע מהצד השני של המצלמה. "לקח לי זמן להמציא את עצמי מחדש", הסבירה לימים, "הייתי בת 43 וגרושה בשנית, ולראשונה מזה שנים לא הייתי צריכה לטפל באלכוהוליסט". היא החלה לערוך תערוכות מצילומים שצילמה בימי הרוקנ'רול שלה, ועשתה לעצמה שם בתוך עולם הצילום.

בשנת 1991 הכירה את היזם רוד ווסטון. אחרי 25 שנות זוגיות, השניים החליטו להתחתן בטקס שנערך בבית העירייה של צ'לסי. לפני כשבוע וחצי, פאטי הגיעה יחד עם רוד להקרנת הבכורה של "Get Back" של פיטר ג'קסון, בקולנוע בכיכר לסטר בלונדון. לא בטוח כמה הדוקו החדש חידש לפאטי, שחיה את הסיפור של השנה האחרונה של הביטלס ממקור ראשון. ניתן רק לשער שכרגיל, פאטי התעכבה בזמן ההתארגנות ליציאה, בזמן שבעלה נאלץ להבטיח לה שכן, היא נראית נהדר הלילה.

וואלה