ערביי “ישראל” – אני מוכן לרגע התקיפה. אתם ?

כתבתי לאורך השנים מאמרים מפורטים

על הזווית ממנה אני רואה את הסוגיה.

 

ראשי פרקים:

 

# בגיל 8 באותו שבוע בה הסתיימה מלחמת ששת הימים
לקחו אותי הורי עם אחי ואחותי אל ירושלים המשוחררת,
אל הר הבית, הייתי בתוך קודש הקדשים [מי ידע בכלל?]
שאלתי את אבי נ”ע, וזה סיפור ידוע במשפחה שלנו:
“אבא למה השאירו כאן ערבים?”

לא קיבלתי מענה מספק .

 

# בגיל 12 נימנתי על חבורת ילדים בקן השומר הצעיר
ברח’ יד ושם בבאר שבע. הקומונרים שהיו מגיעים לפעולות
היו קבוצניקים שנשלחו ל”חנך” את נוער השכונות בערים הגדולות.
הציר המרכזי על הפרק ברוב ה”פעולות” היה

“דו קיום” עם בני דודנו הערבים.

 

הייתי מנהיג, ומוביל דעה מגיל צעיר, ולא הייתי צריך להתאמץ הרבה,
רוב הנערים והנערות בגילי חשבו בערך כמוני:
“למה בכלל צריך שיהיו כאן ערבים?” “תשלחו אותם לארצות אחיהם,
ושחררו את אדמת ישראל מנוכחותם” – משפטים ממצים לאווירה ששררה

בקרב הנוער באותה תקופה.

 

רעיונות כמו נסיעות לכפרים ערבים והתחככות עם נוער ערבי,

לא עניינה את רוב הנערים והנערות אתם גדלתי, בטח לא אותי.

 

אולם הממסד דחף את האג’נדה בכל מקום בכל זמן בכל צורה,
וככל שגברה הפרופוגנדה בעניין, כך גברה התקוממותי,

והטונים בהם דיברתי בנדון היו תקיפים ביותר.

 

לא הצלחתי להבין בשום אופן, איך בני עמי,
מגדלים בתוך הבית נחש מסוכן ביותר שהדבר הברור ביותר בעיני היה
שהנחש הזה בסופו של דבר יכיש למות את בני עמי.

זה היה ברור לי כנער- כשמש בצהרים.

 

# כחיל היה לי העונג להסתובב בריכוזי ערבים עם הנשק
כדי לראות את ההרתעה בעיניים.
הם היו עוברים מדרכות, ונעלמים מהשטח, למה?
בגלל שאיימתי עליהם? ממש לא.
זה בגלל שהם היו מאז ומתמיד שונאים.
גם אצל אלו מבין פשוטי העם שלהם שלכאורה הסתחבקו
ונראו ממש כאוהבים, יכולתי לראות בזווית הפה
את השברייה המוכנה להינעץ בגב ברגע הכושר,ממש בלי כל גוזמה.
אלא שאז השנאה שלהם גרמה לאותו סוג של ערבי שחי אז,
לכבוש אותה בתוך פחדנותו המובנת,
וההבנה שלו שכדאי לו להסתיר את השנאה שלו עמוק בפנים,
אבל הם ידעו שקשה להם מאד לכבוש את השנאה, ומאידך פחדו מאד להקרין אותה החוצה,
וביחד עם זה, לא כולם הצליחו לשחק את הצבוע החנפן,
לכן הם העדיפו להיעלם מהשטח ולא להתעמת עם חיל במדים עם נשק.
מה עוד שהדור שלי היה בעל דם חם,
ולא היו בזמן ההוא כל ענייני פליטקלי קורקט,
והמשטרה בדרך כלל עדיין הייתה שייכת לעם היהודי,
כך שההרתעה הייתה במצב טוב.
ואם לא הייתה הרתעה כזו, היינו מייצרים אותה !

דוגמה?
הייתי מבוני היאחזות הנח”ל כישור, מעל דיר אל אסד
באותו זמן לא היו דרכי גישה לרכס העליון של חבל תפן,
וכל נסיעה לכרמיאל למשל הייתה מחייבת לעבור דרך סמטאות דיר אל אסד.
לי היה רישון ג’ צבאי יחיד בכל ההיאחזות,
כך שכל רכבי ההיאחזות היו לרשותי כולל המטלות שלהם,
עם הריו קמינגס מכלית מים הייתי מביא את אספקת המים ממעלות,
ועם הפיג’ו טנדר את חיילי וחיילות ההיאחזות
מתחנת המשטרה בכרמיאל שהייתה נקודת האיסוף.
באחד הימים כשירדתי דרך דיר אל אסד לכיוון כרמיאל,
ממש בכיכר הכפר במישור התחתון, היה בית קפה שריכז הרבה מצעירי הכפר.
באותו יום, אחד מהם, בהתלהמות של רגע,
הרים ענף עץ זית עבה וזרק אותו על הטנדר עם לוחית הזיהוי הצבאית.
עצרתי בחריקת בלמים חדה, יצאתי בטירוף מהרכב,
דרכתי את הנשק ויריתי צרור ארוך באוויר.
הקול שלי חתך את השקט שהשתרר בכל הכפר,
אמרתי להם בקול רם מאד, לי קוראים מוטי אלוף,
אני גר כאן למעלה בכישור,בפעם הבאה שמישהו יעז לעשות
איזה מהלך כמו שראיתי היום,
הצרור הזה ששמעתם יזרוק את כולכם לבית הקברות של הפגרים שלכם.
[נכון להיום? הייתי מאחרי סורג ובריח להרבה זמן]

תאמינו או לא. זה היה כך.

 

הם כולם הפכו לחברים הטובים ביותר שלי. זו שפה שהם מבינים.
הסתובבתי להם על כל הרכס עם סוסה שהייתה לי בהיאחזות
בכל הכפרים שלהם, לבד, עם הנשק תלוי לי בהצלב, מחסנית בפנים.
לא הייתי צריך להשתמש בו אפילו פעם אחת מאז המקרה עם הטנדר.
אכלתי כנפות, ובקלאות, קניתי מהם כבשים בני יומם בזיל הזול, וישבתי אצל מכובדיהם.
למה? כי הם הבינו את השפה שלי.
זה לא בכדי, אני גדלתי כאן במשפחה רבת דורות בארץ ישראל,
שבה הועברה מדור לדור המורשת.

מורשת אדוני הארץ היודעים להתנהל עם המיעוטים הגרים בה.

 

# לאורך השנים חזיתי בעיניים כלות במורשת זו שהולכת ונשחקת ומתפוגגת,
לא בגללי, לא בגלל ילדי אותם חינכתי לאורה,
אלא בגלל אותם קומונרים מזופתים בתחילת הדרך,
שהלכו וכבשו יותר ויותר מחוזות מבני עמי, והפכו אותם לאסקופה הנדרסת בפורמט הנוכחי.
 

הערבי? תן לו אצבע? יאכל לא רק את כל היד, גם את העצמות.

 

בטח לאחר שלקחת אותו, רחצת אותו, הכנסת אותו לבית ספר,
לאוניברסיטה, נתת לו לטפוח, לשגשג, בלי כל הגבלה כי זה דמוקרטיה,
להקים תאים, להתאגד, העלמת עין מהגלישה שלו לתחומי הפוליטיקה
כבעל זהות “פלסטינית” מתנגדת למדינה ולא כערבי “ישראלי”,
במסגרת “אפליה מתקנת” [עאלק] נתת לו להעלים מס,
לא לשלם על חשמל, מים, מוניציפליה וכד’, סיפקת לו שטחים של קק”ל במאות אלפי דונמים,
שטחים שנקנו במיטב כספו של העם היהודי מכל העולם.
הבאת אותו אל בית המחוקקים של העם היהודי,
שיתפת אותו בהחלטות יחודיות הנוגעות לאופי וצביון מדינת היהודים,
נתת לו לצבור נשק, להשתתף בפעילות טרור נגד יהודים,
ובנית אותו עם מנטליות של ילד כאפות,
להיות שונא בגלוי “המתקומם בארצו” נגד “המהגרים מאירופה”.
 

טפו אהבלים מטונפים.

מי? הערבים ? מה פתאום ?

 

הזבל הזה שמשדר כתבות כאלה
בתאגיד השידור ה”ישראלי” והמפעילים שלהם.

זה דור שלישי ורביעי לאותם קומונרים מעאפנים מאז.

 

משודרגים דיגיטלית, משופצרים עם AI להנדסת תודעה

לעדרי הזומבים שהם גידלו כאן.

 

שפיכה חלקית בשלב הזה.

כנראה שיבואו עוד כמה בדרך הלאה.

 

סחנין עאלק.

הנחש גדל, ומוכן להכיש.

 

אני מוכן לרגע התקיפה.

אתם ?

יש לכם חברים ערבים מוסלמים ???

 

השבריות מושחזות. כל צבאות העולם על גבול א”י. הגייס החמישי בועט מתוך בית המחוקקים ה”ישראלי”. והבוגדים ממוצא “יהודי” מבעיר כל חלקה.

כששאלתי את הקומונר שהגיע מהקיבוץ אל סניף השמו”צ
ברחוב יד ושם באר שבע קצת לפני לשכת הגיוס:
“על מה אתה מדבר?” כשהוא דיבר על “דו קיום” עם הערבים,
הייתי בן 12.
לא הייתי בן 12 רגיל מבאר שבע.
הייתי בן 12 שכל 4 חודשים מהשנים בהן חייתי עד אז ביליתי
בבית סבי וסבתי בטבריה עיר הולדתי.
בבית הזה דיברו ערבית סורית-לבנונית כיאה לבית טברייני עתיק.
יחד עם עברית שבן יהודה היה מת לדעת.

מי שמכיר אותי יודע מהסיפורים שלי:
סבי בצלאל נ”ע נולד בשפרעם כשהיא הייתה עדיין רובה יהודית,
גם אבא שלו נסים ע”ה נולד שם.
אמא שלו סעדה נ”ע באה מפקיעין ממשפחות חפץ וזינאתי.
משפחות שלא גלו מארץ ישראל מעולם.
סבתי שרה נ”ע נולדה בסג’רה בת לר’ אליהו עבו נ”ע הסבא רבה שלי.
[סג’רה זו שבן גוריון לקח עליה בעלות, יחד עם אלכסנדר זייד הסובותניק,
שני שקרנים וזייפני היסטוריה אנשי תעתועים עם נוצות טווס]

אמי שתחי’ נולדה בבית בשכנות לסודקי טאברי אחד ממוכתרי העיר
לפני קום המדינה. היא נפנפה להם לשלום ולכל שיירת הערבים
שנמלטו מטבריה .

בחוף סירונית של נחום עבו ע”ה [אחיה של סבתי] על שפת הכנרת
למדתי מגיל קטן מאד ממה בנוי ערבי, מנטלית, ערכית וכו’,
יותר למדתי איך לדבר לערבי בשפת אמו.
למדתי את זה מבני משפחתי הענפה שהיו כאן מאז ומקדם אדוני הארץ,
וידעו טוב מאד איך לדבר עם הערבים.
 
הם אמנם נתנו את המושכות ל”אשכנזים” שהגיעו בקול רעש וצלצולים גדול
עם מדי הקקי והסטנים, אבל לא שכחו לדבר ערבית,
למרות שאנשי הקקי
ראו בהם ערבים ממוצא יהודי.
 
לכן כשהייתי בן 12 יכולתי בקלי קלות לעמוד עם ראש נערי הנישא בגאון
ולשאול קצת בחוצפה: “למה אתה רוצה שנחייה אתם בדו קיום”?
“אני רוצה לראות אותם כולם מחוץ לגבולות ארץ ישראל”!
קבעתי נחרצות. הרבה בזכות הסבא שלי.
 
הם מאד רצו לזרוק אותי מהפעולות הללו אותם קומונרים,
כשהבינו שזו לא יציאה בודדת אלא משנה סדורה יציבה ותקיפה,
אבל הייתי מנהיג, ואחד מהמובילים בחבורה מבני גילי שהתאספה שם.
 
זה לא ששנאתי ערבים, ועד היום אני לא שונא אותם.
אני פשוט מכיר אותם. תן לו אצבע, הוא רוצה, לא את כל היד,
הוא רוצה לאכול אותך ואת כל מה שיש לך,
ואל תבלבלו לי את המוח עם הכללות.
 
וכאן אני אומר לנקניקים מפייסבוק:
אם תעזו להחשיב את הדברים הנאמרים כאן
כ”דברי שנאה ושטנה” שאינם עולים עם “כללי הקהילה” שלכם,
אזי אתם פשוט תצאו הפארש שבפארש. [לא שאתם לא כאלה גם כעת]
 
הדברים הכתובים כאן הם תיעוד מדוייק של מצב צבירה בין
שני לאומים יהודים וישמעאלים, שלא אמורים לחיות יחד. נקודה.
זו דעתי הנחרצת, וזו אמונתי כשאני נשען על תורת משה שהיא הבסיס
למוסר לפיו אני חי את חיי. ולכם “בודקי העובדות” אין כל סיי בעניין,
ואתם לא אמורים לסתום לי את הפה. נקודה.
ואם תעשו כך אני מתעד את הפוסט הזה, ואשלח אותו
למועצת הערעורים שלכם, ואפרסם את זה בבמות אחרות העומדות לרשותי,
לא רק בשביל האמת *שלי*, אלא בגלל שזו האמת האחת והיחידה.
אתם לא אמורים להתערב בהבעת דעות. אתם כולה תוכנה לשיתוף חברתי.
 
אז בחברה הזו הישראלית כבר הוכח מעל לכל ספק, שהלאום היהודי
והלאום הערבי אינם “עם” אחד.
לא רק שזה לא עם אחד,
אלא מדובר בעמים אוייבים בעת הזו, הואיל ורוב מוצק של “ערביי ישראל”
מחזיק מעצמו עם “פלסטיני”,
וה”עם הפלסטיני” מחזיק עצמו כאוייב לעם ישראל,
הואיל ולטענתו מדובר בעם כובש, שזה כמובן שקר גס.
 
אתם “בודקי העובדות” של פייסבוק לא מעניינים אותי עם “דעתכם”
מבחינתי ברור לי שרובכם חיים על נרטיב ה”דו קיום” שגדלתם עליו.
 
אני לא !!
 
מגיל ילדות יצאתי נגדו , וככל שהתבגרתי נוכחתי לדעת
שמדובר בשקר המנוהל בכוונת מכוון,
ממש כפי ששלחו אז את הקומונרים לטמטם מוחות של ילדים ונערים רכים
עם המנטרה הזו, כך המשיכו לאורך השנים עד שהגיעו
למנטרה הגלויה של “מדינת כל אזרחיה”.
 
כך או כך, 70 השנה מאז שהוקמה מדינה זו, הוכיחו מעל לכל ספק
שכ -“לאומים” יהודי – ערבי, מדובר בוודאות כאוייבים זה לזה.
 
יכול מאד להיות שכפרטים
יש חברויות מתועדות אמיתיות בין יהודים לערבים,
אני יודע על כמה מקרוב.
מדובר על אנשים משני הצדדים שרחוקים
מהזהות הלאומית שלהם לגמרי.
 
ככל שהפרטים קרובים יותר ללאומיות שלהם
כך ההקצנה בהתייחסות והניכור ההדדי.
גם אם תביאו לי דוגמאות מנטורי חרטא, או מ-ערבים ציונים,
גם אז אדע למצוא בדקדוק רב
את האינטרס הפוליטי המובהק המחבר “חברויות” שכאלה.
 
העיקרון לפיו הלאומים הם אוייבים זה לזה,
וכל ההתנהלות של “דו קיום” מתרחשת מהצד הערבי בהתאם
ל”הסכם כורייש” הבזוי, שדוגל בהסכמי דמא של נגיסה פעם בפעם
כדי להתקדם לרגע בו יאכל הכל.


 
ומהצד ה”ישראלי” בשל המחשבה כביכול
יוכלו לשלוט בגובה הלהבות כל הזמן על מנת לשמר
כוח צבאי ומשטרתי מרתיע וכך להמשיך את שלטון הזדון שנכפה
עיקרון זה, מנחה את התפיסה הראויה להבנת המציאות
לדעתי הנחרצת בנדון.
 
הנאום של “חברת הכנסת” הזו בכלל לא מבלבל אותי.
הואיל וכפי שציינתי
לא היא ולא בני עמה צריכים לשכון כלל וכלל
על אדמת ישראל.

כל שכן לשבת בבית המחוקקים
[שגם ה”ישראלים” היושבים בתוכו הם ערב רב שאינו מייצג בכהוא זה
את בני ישראל, כולל החרדים והדתיים המזוייפים בו]
 
אלו לא דברי שנאה או שטנה , זו דעת מבוררת של מי שחי
את זהותו ולאומיותו על פי המורשת הנכונה והראויה לבני ישראל.
 
הפוסט הזה הוא פוסט מכונן לכל “ישראלי” בעת הזו.
עבדו על כל הדורות שגדלו כאן בארץ ישראל ב 70 השנה האחרונות.
ככל שיגדל מספר ה”ישראלים” מבני ישראל שיתפכחו להבין כך,
כך ינצלו יותר מבני ישראל מהעתיד [הקרוב מאד] לבוא.
 
את האזהרות שלי תוכלו למצוא בהמון מקומות, הכל מתרחש בדיוק מירבי
כפי שאמרתי שיהיה .
 
השומע ישמע והחדל יחדל כל אחד לפי זכותו.
מייחל ומצפה לגאולת ישראל השלמה שתגיע ברחמים.
אמן.

מרדכי היהודי
כ”ו אדר א’ התשפ”ב
פר’ פקודי

ל-ה’ הישועה !!

עלה נעלה וירשנו אותה !!