במלחמה קמים לנטרל את האוייב, כי אם לא תנטרל אותו אתה, ינטרל אותך הוא.

“הצבא הוא ראי העם” נוהגים כסופי השיער לאמר.
ובכן, הזימה והניאוף, הגזל וחורבן המידות,
עיוות הדין, והסיאוב, נמצאים גם בצבא.

חברה מושחתת אחד דינה…

כשהכל היה כאן בהתהוות, היו כאן לוחמים עזי נפש
ששאבו תעצומות נפש מכוחות רוחניים הנובעים מאמונה בצדקת דרך,
וניצחו כל מה שנקרה בדרכם.

כשנהיה צבא עם אוגדות ונשק מאסדיסטראקשן, וטכנולוגיות חכמות
ושופוני יא נאס, ובלה בלה בלה צבעוני על מרקעי קופסאות השוטים,
נהיו לוחמי נפש עזים שאוכלים כל מה שנקרה בדרכם….בצד השני.

זה מתואר בפסוקים מתורת הפרימיטיבים:

כב כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם–לַעֲשֹׂתָהּ:
לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו–וּלְדָבְקָה-בוֹ.

כג וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם;
וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.

כד כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם יִהְיֶה:
מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן–יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם.

כה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם: פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם
יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם.

כד מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה, מִיּוֹם, דַּעְתִּי אֶתְכֶם.

ו וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת–לְרִשְׁתָּהּ:
כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה.

יט וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם–
הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן.

נכון להיום החונטה היא נציגת המימשל האמריקאי מקיימת את מדיניות הפנטגון

המדיניות של הפנטגון
גורסת שהשלטת “דמוקרטיה” במחוזות המזרח התיכון,
תשנה מהותית את אורח חייהם של מי שנטבע בתבנית יציקת זהותם:
“ידם בכל, ויד כל בם”.

הטיפשות המונחת בבסיס הנחה זו נובעת מחוסר אפשרות מובנה
של האנליסטים הגאונים של הפנטגון להבין מנטליות ישמעאלית בסיסית.

ידו בכל, ויד כל בם, פירושו, שבכל קונסטלציה שתבחן,
ובכל מצב צבירה שיהא מונח בו הישמעאלי,
הוא תמיד ימצא את הדרך לחזור למופעו האותנטי: “פרא אדם”.

נסיונו של המימשל האמריקאי לשנות מהות זו ע”י החלפת צורת משטר
יוצר את מופע מרחץ הדמים הכלל עולמי לו אנו עדים.

נסיונו של המימשל הישראלי לאמץ מודל זה ללא השימוש בכח
המאפיין את הנסיון האמריקאי, הורג את היהודים.

ושלא תחשבו לרגע, שיש בדברי כשאני אומר מימשל ישראלי,
חילוק כלשהוא בין נתניהו, ברק, ליבני, או כל ג’וקר אחר במערכת הרקובה הזו.
ועוד שלא תחשבו לרגע אחד שאני מתכוון להוציא מכלל זה את עלה התאנה הדתי\חרדי
שמכסה ערוות ה”מימשל” ומשווה לה “מראה צנוע” כלשהו או “יהודי”.

אין כאן באמת שמאל וימין.
יש כאן חונטה שפעם מכנה עצמה “שמאל” ופעם “ימין”.

כל אג’נדת החונטה מסתכמת במילה אחת – אנרכיה

כל הסיפור יכול להתנסח בקצרה כך:

אתה לא תגיד לי מה לעשות, ואני לא אשאל אותך,
אני יודע מה שאתה לא תלמד, וגם אם תלמד, תמיד תבין לא נכון.

אל תבלבל לי את המוח עם חוקים כלשהם, אני קובע את החוקים,
והם ישתנו בהתאם לצרכים, תמיד הצרכים שלי.

גם אם תוכיח לוגית, מעשית, היסטורית, עובדתית,
אתה פשוט לא מבין נכון ואל תתן לעובדות לבלבל אותך.

אמונות על תרבות בת אלפי שנים טובות לדינוזאורים, וגרמי שמים אסטרונומים
אולם בכל הקשור לאמונה דתית, חשכות האנושות ונמיכות מצח משתקפות בה היטב.

מוסר הוא רק מוסרם של סוטים וחריגים הכופים את משנתם
על ההומופובים לסוגיהם שמוסרם סטיה הוא.

יש מקום להאריך, אולם בשל הבנת המכוון בדוגמאות מועטות אלו נסתפק.

החונטה הצליחה לשכנע את העם שהוא ימיני, כדי להסביר לו שהם שמאל….

וזהו האופיום להמונים שהתמסטלו מהמנטרה של להיות ימיני…

הסיפורים על “צו פיוס”, “יחסי אנוש”, “תרבות ויכוח”, “חופש ביטוי” וכד’,
הם הנשק בידי שונאי ישראל לנהל את המלחמה נגד היהודים “יפי הנפש”, לקחת פיקוד, ולנצח.

במלחמה כמו במלחמה, אין מוסר, ואין טוהר הנשק,
במלחמה קמים לנטרל את האוייב, כי אם לא תנטרל אותו אתה, ינטרל אותך הוא.

במלחמה אם תתחיל לפלבל עינים ולשאול האם הייתי יכול לירות לו ברגל במקום בראש,
הלכה עליך.

שאלת הקיום שלנו כאן בארץ הזו נראת אחרת לגמרי היום,
ממה שהיא ניראתה ב 1967, לא בגלל שכוחנו הפיסי נחלש,
אלא בגלל הרפיסות הזחוחה שהשתלטה על העם קשה העורף הזה.

את הרפיסות הזו ידעו לנצל היטב אוייבי ישראל, האורבים כל רגע ורגע,
ובכל דור ודור, הם ניצלו את העובדה שהעם ה”מוסרי” הזה,
לא זרק לעזאזל את כל יושבי הארץ הזרים לאחר מלחמת ששת הימים,
ומייד החלו להפעיל תאים אז, שהיום הם אלו המפעילים את ה”מתפוצצים” מהשטחים.
הם ניצלו את החוקים ה”פלורליסטים” ה”מוסריים” של מדינת ישראל ה”נאורה”
כדי להחיל את חזרת הפליטים ע”י נישואין של “כחולים בירוקים או כתומים”,
בהעלמת עין מטורפת מחילחולם של עוד ועוד משונאי ישראל להתיישב על אדמה
שנקנתה בדם של יהודים שמסרו נפשם, לא כדי למלא פקודה של איזה עריץ חסר לב,
אלא בדם האמונה היהודית בת אלפי השנים שנשאה כל לב יהודי הומה
לכסוף לירושלים עיר הקודש, “ירושלים של זהב”.

בד בבד עם הטימטום הזה, כאשר בעולם נישא לתהילה שם ה”מוסד” צ.ה.ל.
ושאר סיפורי גבורה ותהילה של הישראלי הגיבור,
חדרו לכאן עשרות ומאות סוכני חרש, ומרגלים, מכל אירגון ביון כלשהו,
בדמות “עיתונאים” בני הממלכה השביעית שהסגידה לה בארץ ה”במות” הרקיעה שחקים,
וביחד עם סכומי כסף אדירים החלה ההשתלטות המסבית
על 61% התאים האפורים של ההמונים שביקשו לחם, עבודה.

לא צריך יותר,
רוב דמוקרטי, ומכריעים את העם החכם והנבון הזה.

אין צורך בפצצות, אין צורך בשדה הקרב כלל.

כסף.

עם כסף אפשר לקנות את הכל.

אז למי בדיוק כותבים מאמרים?

שחרור גלעד שליט עם כל הצער שבדבר ימיט אסון גדול על מדינת ישראל.

דעו לכם !!!
ברגעים אלו יושבת חבורת חגבים מתרפסת
לקבוע את מראה השבועות\חודשים\שנים הקרובות של ילדנו ושלנו,
איך יראו כאן בארץ…

הם צריכים להכריע האם בנוסף למאות מחבלים,
ישוחררו גם 30 מחבלים המוגדרים על ידי מערכת הביטחון כראש התמנון,
מחבלים שעשרות שנים של עבודה ביטחונית סבוכה בעמל רב
תוך סיכון רב מאמץ אדיר ודם יהודי רב שניגר כדי להכניסם לכלא הישראלי
ועל ידי כך לסכל מרחצי טרור, לאחר שנחלי דם שטפו את רחובות ישראל.

מלחשים שהם מתנים את שחרורם בהגלייתם למדינה אחרת “לתקופה מוגבלת”
אבל דעו לכם מדובר במנהיגי טרור שמייד עם שחרורם
ברור כי הם יעסקו במרץ רב לשיקום תשתיות טרור נרחבות בעזה וביו”ש.

יש להם את המנהיגות ברחוב. הם סוחפים את הציבור.
בעלי פוטנציאל אדיר לגיוס מאות מחבלי טרור.
בעלי ידע ואסטרטגיה ניסיון וקור רוח.
אויב מר אכזר קר ומחושב שיוקדש כל כולו לגבות את חייהם של כמה שיותר ישראלים.

שחרור גלעד שליט עם כל הצער שבדבר ימיט אסון גדול על מדינת ישראל.

אלא אם כן מיד לאחר קבלתו לידינו בריא ושלם,
תפנה מדינת ישראל את מכונת המלחמה שלה
אל אלו שהשתחררו מבית ההבראה הישראלי
ותוציא אותם להורג בבאנג אחד גדול !!!

אבל מי יעשה את זה? ברק בונפרטה? ביבי בובה?
אוי לנו מיוצרנו אוי לנו מיצרנו – כצאן לטבח יובל.

היום יותר מתמיד:
“אין לנו על מי לסמוך רק על אבינו שבשמים”….
ואוי לנו אם לא.

את\ה חושב\ת על גבר\אשה אחר\ת? את\ה בוגד\ת!? – בגידה רגשית – יש דבר כזה?

טוב נושא רגיש אבל ראוי ביותר הואיל ואני שומע על המון מקרים …
רשת האינטרנט מספקת המון מידע נגיש כמעט בכל תחום…
לא רק מידע..הנגישות עד למקומות הדיסקרטיים ביותר היא סופר קלה…

מביא כאן מאמר שנכתב ע”י לא שומרי תורה ומצוות…
ונכתב בלשון נקבה כשהוא פונה לאשה..

אני דווקא רוצה למען אותו לכל חברי בטח לאלו שומרים תו”מ [בפרט אלו בגילי ]
ולבקש מהם לנסות ולדלות ממנו
את הנקודות הראויות…ואין מזרזין אלה למזורזין…
וכעת למאמר:

את חושבת על גבר אחר? את בוגדת
ספר חדש טוען שבעידן האינטרנטי שלנו, חייבים הגדרות שונות לבגידה,
כך שמספיק שאיכות האינטימיות שלך עם הגבר שאיתך פגומה,
כדי שתיחשבי לנואפת.
אז יאללה, תחזרי הביתה ותספרי לו מה עובר עלייך.

טלי מליחי | mako | פורסם 16/11/09 16:05:14

את מבלה זמן במחשבות עליו?
פתאום יש לך עניין חדש ומרגש בחיים. הוא עובד במשרד השכן לשלך,
ואחרי כמה היתקלויות מקריות באזור העישון בחוץ, גיליתם שאתם חולקים
את אותו הטעם בספרים וששניכם הייתם פעם פריקים של “טווין פיקס”.
בהמשך התחלתם לקבוע להפסקות צהריים משותפות, ובלי ששמת לב
את מוצאת את עצמך חושבת עליו כל הזמן. נשמע מדהים, לא?
לא ממש אם את נשואה.

את יודעת שבחיים לא תבגדי בבעלך, הוא החבר הכי טוב שלך.
אבל כשאת שוכבת לישון, את חושבת על ההוא.
לאט לאט הלא-רומן שלך הולך ומתפשט גם מעבר לשעות העבודה,
והקשר ביניכם מתהדק במיילים ובצ’טים.
את מסתירה, כמובן, את ה”ידידות” הזו מפני בן הזוג שלך,
למרות שאת יודעת שלא עשית שום דבר לא בסדר.
הרי לא התנשקתם אף פעם, אפילו לא הייתם קרובים – בסתר ליבך היית רוצה,
אבל את לא מתכננת לעשות את זה. זה יהיה לבגוד, ואת הרי לא בוגדת.

אין מגע מיני, אין בגידה?
אצל רוב האנשים הגבול עובר בנקודה מאוד ברורה:
אם אין סקס, לא מדובר בבגידה.
פיליפ הודסון, חבר באגודה הבריטית לייעוץ ופסיכותרפיה
ומחבר הספר “כמה ‘מושלם’ הוא בן הזוג שלך?”, חושב אחרת.
“זה בכלל לא משנה איך את קוראת לזה”, הוא אמר לדיילי מייל,
“אם את מחליפה את הנאמנות האינטימית שלך, זו בגידה”.

הבעיה עם ההגדרה של בגידה כמו שרובנו מכירות אותה,
היא שמבחינה חוקית רק קשר שהיו מעורבים בו יחסי מין נחשב כניאוף,
ואדם שביצע בגידה רגשית לא יוכר על ידי בית משפט כנואף.
“נורא קל לשכנע את עצמך שאת בסדר, בגלל הגבולות המיניים שגורמים לך
להאמין שטכנית הבגידה שלך היא חוקית.
אבל את עברת את הגבול המוסרי והנפשי.
לדעתי, אם את מבצעת ניאוף בלב שלך, את מבצעת ניאוף”, אומר הודסון.

הדסון מציע מחשבה אחרת על הקשר.
לטענתו מה שבאמת שומר על היחסים המודרניים היא האיכות של האינטימיות.
על פי ההיגיון הזה, ניאוף יכול להתרחש גם באמצעים אחרים, בלי נגיעות בכלל.
ואם מחפשים אשמים, הוא מטיל את האחריות על הטכנולוגיה של היום:
האינטרנט, למשל, מסוגל לייצר תנאים לאינטימיות מואצת וקרובה יותר מאי פעם,
במהירות, קלות והכי חשוב, דיסקרטיות.

האינטרנט מאפשר לנו לחפש התאמות ברזולוציות קטנטנות,
ואנחנו יוצרים דרכו קשרים עם אנשים שבחיים לא היינו מגיעים אליהם בלעדיו.
אם אני מתעניין גם באופרות של ורדי וגם בגבינה צהובה,
יש לי סיכוי די טוב למצוא באינטרנט מישהי שחולקת איתי את האהבות האלה.
אני יכול גם לתקשר עם מישהי 15 פעמים בשעה אם אני רוצה,
ואז אני מקבל את החיזוק של הקשר מהר מאד”.

אם זה מרגיש כמו רומן, מריח כמו רומן ונראה כמו רומן
אז טכנית, את לא בוגדת. אבל הגבול המוסרי נחצה, כי את בוגדת בלב.
כשאת קונה בגדים לעצמך זה בשביל להרשים אותו,
כשקורה לך משהו משמח את מחכה שתוכלי לספר לו.
למרות שאת לא עושה שום דבר פיזי, את מרגישה כאילו שאת מנהלת רומן,
כולל תופעות הלוואי: חוסר ריכוז, עצבנות ורגשות אשמה.
לא משנה כמה ה”לא רומן” שלך לוהט, הוא בטוח לא שווה את זה.

האינטרנט הוא אחת הסכנות הגדולות לקשר שלך
“אם היינו מפעילים את העסקים שלנו כמו שאנחנו מפעילים את הנישואים שלנו,
רוב האנשים היו פושטים את הרגל,” טוען גארי נוימן בספרו החדש “בגידה רגשית”.
נוימן סבור שכשאנחנו משתפות בדברים אינטימיים גבר זר שאינו בן הזוג שלנו,
אנחנו מרוקנות את השותפות הזוגית שלנו מהאנרגיה שהיא זקוקה לה על מנת להתפתח.

הוא מציע לפתח את האינטימיות הרגשית עם בן הזוג,
כדי להימנע מלחפש אותה במקום אחר,
ונותן המלצה פשוטה: נסי לחזור ולספר לבן הזוג שלך את כל החוויות הקטנות
שאת אוגרת במשך היום, ולמצוא איתו שוב את הקרבה שאבדה.
את תזכי לקרבה פנים אל פנים, ולא מעבר למסך המחשב.

עד כאן המאמר.

מכאן והלאה הייתי רוצה שכל אחד ואחת שקוראים את זה יעשה
התאמה יחסית היכן הוא\היא קשורים לנאמר כאן…
ואז אולי נזכה כולנו לאיזה הרהור תשובה בימים בהם היא נחוצה עד מאד,
בטח בנדון דידן.

“בגידה ריגשית”…מושג חדש לחשוב עליו…בטח בעם שהזוג בו מוגדר כזוג יונים
שאינן עוזבות האחת את השני כל ימי חייהם בנאמנות מעוררת התפעלות…

דרך אגב לסיום…יודעים מי החיה שאם בן זוגה מת מאיזו סיבה
שוב לא תזדווג עם בן מינה לעולם ותישאר לבד…..?

הזאב.

גברים יהודים….נשארו כאלה ?

בס”ד

כוכבים יש בשמים לרוב. שם זוהרם.

השמים שמים ל -ה’ והארץ נתן לבני אדם.

אכן צריך גוברין יהודאין כדי להציל שארית הפליטה.

גם כאשר התפלגו בני ישראל לכל שערי מצרים בכניסתם אליה

היו חטיבה אחת הפועלת תחת מלכות יהודה.

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו

עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

“אין מושחין כהנים מלכים… על שם ‘לא יסור שבט מיהודה'” (ירושלמי סוטה פ”ח ה”ג).

“‘שבט’ – אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט.

‘ומחוקק מבין רגליו’ – אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים” (סנהדרין ה.).

“‘ומחוקק מבין רגליו’… גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה” (זבחים נד:).

“יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת”

(דברים כ”ח, לו). ישנם מצבים שבהם ישראל נתונים בגולה ללא מלך וללא שרים,

והרי הדבר סותר לכאורה את ההבטחה שההנהגה לא תסור מיהודה.

אלא, מסביר הרמב”ן, (בראשית מ”ט, י ד”ה לא יסור) שאין הכוונה

שלא תסור ההנהגה מיהודה לעולם, אלא הכוונה שלא יסור שבט מיהודה – אל אחד מאחיו.

דהיינו מלכות ישראל, כאשר תכון, תהיה בהנהגת יהודה ולא ימלוך

שבט אחר עליו.

וכך מסביר הרמב”ן את המשך הפסוק: “‘מחוקק מבין רגליו’ – שכל מחוקק בישראל

אשר בידו טבעת המלך ממנו יהיה”. יהודה כבעל השלטון והסמכות,

הוא שיעניק לאחרים את הכח והסמכות לחוקק.

“עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים” – הכוונה לפי הרמב”ן, למלך המשיח,

שיעשו כל העמים כרצונו, ואף הוא יהיה מיהודה.

הרמב”ן מוסיף שיעקב אבינו הדגיש “לא יסור” כדי לרמוז שאכן

ימלוך שבט אחר על ישראל, אלא שמעת שתתחיל מלכות ליהודה, לא תסור ממנו לעולם.

הרמב”ן ממשיך ומבאר את ענייני המלכים שמלכו בישראל

ואינם מזרע יהודה: שאול, מלכי ישראל והחשמונאים,

ומבאר זאת בכך שמדובר במצב זמני או במצב לא תקין שעליו נענשו.

ייעודו של יהודה הינו להנהגה, אך מה מייחדו כמתאים לתפקיד זה?

הרש”ר הירש מפרט את תכונותיו של יהודה המייחדות אותו כראוי להנהגה,

על פי הברכה שנתברך:

“יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך.

גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו”

(בראשית מ”ט, ח-ט).

“ידך בערף איביך” – מסביר הרש”ר:

“לא חרבך אלא כוחך הטבעי בעורף אויביך”,

כוחו הטבעי של יהודה יטיל מורא על אויביו, עד שהם יפנו לו את עורפם

ולא יעזו להתקיפו.

“גור אריה יהודה” – יהודה מאחד בתוכו את אומץ הלב של הנוער – “גור”,

וישוב הדעת של הזיקנה – “אריה”,

ואינו חפץ במלחמה ושוד לשם עצמם.

“כרע רבץ כאריה וכלביא” – כוחו אינו דווקא במלחמה אלא גם בעת שלום,

גם בשעה שהוא נח הרי הוא נשאר אריה וממשיך להטיל את מוראו.

אם ישכילו גוברין יהודאין ברי אוריין לקבל על עצמם מלכות יהודה – דוד – משיח

אזי תיכון מלכותו.