הצבא הוא ראי העם” נוהגים כסופי השיער לאמר.
ובכן, הזימה והניאוף, הגזל וחורבן המידות,
עיוות הדין, והסיאוב, נמצאים גם בצבא.
חברה מושחתת אחד דינה…
כשהכל היה כאן בהתהוות, היו כאן לוחמים עזי נפש
ששאבו תעצומות נפש מכוחות רוחניים הנובעים מאמונה בצדקת דרך,
וניצחו כל מה שנקרה בדרכם.
כשנהיה צבא עם אוגדות ונשק מאסדיסטראקשן, וטכנולוגיות חכמות
ושופוני יא נאס, ובלה בלה בלה צבעוני על מרקעי קופסאות השוטים,
נהיו לוחמי נפש עזים שאוכלים כל מה שנקרה בדרכם….בצד השני.
זה מתואר בפסוקים מתורת הפרימיטיבים:
כב כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת,
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם–לַעֲשֹׂתָהּ:
לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו–וּלְדָבְקָה-בוֹ.
כג וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם;
וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.
כד כָּל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ–לָכֶם יִהְיֶה:
מִן-הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן-הַנָּהָר נְהַר-פְּרָת, וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן–יִהְיֶה, גְּבֻלְכֶם.
כה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם: פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם
יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם.
כד מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה, מִיּוֹם, דַּעְתִּי אֶתְכֶם.
ו וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת–לְרִשְׁתָּהּ:
כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף, אָתָּה.
יט וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,
וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם–
הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן.
נכון להיום החונטה היא נציגת המימשל האמריקאי מקיימת את מדיניות הפנטגון
המדיניות של הפנטגון
גורסת שהשלטת “דמוקרטיה” במחוזות המזרח התיכון,
תשנה מהותית את אורח חייהם של מי שנטבע בתבנית יציקת זהותם:
“ידם בכל, ויד כל בם”.
הטיפשות המונחת בבסיס הנחה זו נובעת מחוסר אפשרות מובנה
של האנליסטים הגאונים של הפנטגון להבין מנטליות ישמעאלית בסיסית.
ידו בכל, ויד כל בם, פירושו, שבכל קונסטלציה שתבחן,
ובכל מצב צבירה שיהא מונח בו הישמעאלי,
הוא תמיד ימצא את הדרך לחזור למופעו האותנטי: “פרא אדם”.
נסיונו של המימשל האמריקאי לשנות מהות זו ע”י החלפת צורת משטר
יוצר את מופע מרחץ הדמים הכלל עולמי לו אנו עדים.
נסיונו של המימשל הישראלי לאמץ מודל זה ללא השימוש בכח
המאפיין את הנסיון האמריקאי, הורג את היהודים.
ושלא תחשבו לרגע, שיש בדברי כשאני אומר מימשל ישראלי,
חילוק כלשהוא בין נתניהו, ברק, ליבני, או כל ג’וקר אחר במערכת הרקובה הזו.
ועוד שלא תחשבו לרגע אחד שאני מתכוון להוציא מכלל זה את עלה התאנה הדתי\חרדי
שמכסה ערוות ה”מימשל” ומשווה לה “מראה צנוע” כלשהו או “יהודי”.
אין כאן באמת שמאל וימין.
יש כאן חונטה שפעם מכנה עצמה “שמאל” ופעם “ימין”.
כל אג’נדת החונטה מסתכמת במילה אחת – אנרכיה
כל הסיפור יכול להתנסח בקצרה כך:
אתה לא תגיד לי מה לעשות, ואני לא אשאל אותך,
אני יודע מה שאתה לא תלמד, וגם אם תלמד, תמיד תבין לא נכון.
אל תבלבל לי את המוח עם חוקים כלשהם, אני קובע את החוקים,
והם ישתנו בהתאם לצרכים, תמיד הצרכים שלי.
גם אם תוכיח לוגית, מעשית, היסטורית, עובדתית,
אתה פשוט לא מבין נכון ואל תתן לעובדות לבלבל אותך.
אמונות על תרבות בת אלפי שנים טובות לדינוזאורים, וגרמי שמים אסטרונומים
אולם בכל הקשור לאמונה דתית, חשכות האנושות ונמיכות מצח משתקפות בה היטב.
מוסר הוא רק מוסרם של סוטים וחריגים הכופים את משנתם
על ההומופובים לסוגיהם שמוסרם סטיה הוא.
יש מקום להאריך, אולם בשל הבנת המכוון בדוגמאות מועטות אלו נסתפק.
החונטה הצליחה לשכנע את העם שהוא ימיני, כדי להסביר לו שהם שמאל….
וזהו האופיום להמונים שהתמסטלו מהמנטרה של להיות ימיני…
הסיפורים על “צו פיוס”, “יחסי אנוש”, “תרבות ויכוח”, “חופש ביטוי” וכד’,
הם הנשק בידי שונאי ישראל לנהל את המלחמה נגד היהודים “יפי הנפש”, לקחת פיקוד, ולנצח.
במלחמה כמו במלחמה, אין מוסר, ואין טוהר הנשק,
במלחמה קמים לנטרל את האוייב, כי אם לא תנטרל אותו אתה, ינטרל אותך הוא.
במלחמה אם תתחיל לפלבל עינים ולשאול האם הייתי יכול לירות לו ברגל במקום בראש,
הלכה עליך.
שאלת הקיום שלנו כאן בארץ הזו נראת אחרת לגמרי היום,
ממה שהיא ניראתה ב 1967, לא בגלל שכוחנו הפיסי נחלש,
אלא בגלל הרפיסות הזחוחה שהשתלטה על העם קשה העורף הזה.
את הרפיסות הזו ידעו לנצל היטב אוייבי ישראל, האורבים כל רגע ורגע,
ובכל דור ודור, הם ניצלו את העובדה שהעם ה”מוסרי” הזה,
לא זרק לעזאזל את כל יושבי הארץ הזרים לאחר מלחמת ששת הימים,
ומייד החלו להפעיל תאים אז, שהיום הם אלו המפעילים את ה”מתפוצצים” מהשטחים.
הם ניצלו את החוקים ה”פלורליסטים” ה”מוסריים” של מדינת ישראל ה”נאורה”
כדי להחיל את חזרת הפליטים ע”י נישואין של “כחולים בירוקים או כתומים”,
בהעלמת עין מטורפת מחילחולם של עוד ועוד משונאי ישראל להתיישב על אדמה
שנקנתה בדם של יהודים שמסרו נפשם, לא כדי למלא פקודה של איזה עריץ חסר לב,
אלא בדם האמונה היהודית בת אלפי השנים שנשאה כל לב יהודי הומה
לכסוף לירושלים עיר הקודש, “ירושלים של זהב”.
בד בבד עם הטימטום הזה, כאשר בעולם נישא לתהילה שם ה”מוסד” צ.ה.ל.
ושאר סיפורי גבורה ותהילה של הישראלי הגיבור,
חדרו לכאן עשרות ומאות סוכני חרש, ומרגלים, מכל אירגון ביון כלשהו,
בדמות “עיתונאים” בני הממלכה השביעית שהסגידה לה בארץ ה”במות” הרקיעה שחקים,
וביחד עם סכומי כסף אדירים החלה ההשתלטות המסבית
על 61% התאים האפורים של ההמונים שביקשו לחם, עבודה.
לא צריך יותר,
רוב דמוקרטי, ומכריעים את העם החכם והנבון הזה.
אין צורך בפצצות, אין צורך בשדה הקרב כלל.
כסף.
עם כסף אפשר לקנות את הכל.
אז למי בדיוק כותבים מאמרים?
